<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית רביעי שער ראשון</h1>
<h2>דף ח:</h2>
יש איסור שנגע בהיתר וצריך לשפשף את ההיתר יפה יפה, כיצד, סכין שחתך בה חלבים ואחר כך חתך בה בשר צריך לשפשף היטב, שהחלב נדבק יפה על גבי הבשר ואינו עובר עד שישוף הרבה. ולפיכך אסור לחתוך בה בשר לכתחלה שמא ישכח מלשפשף כל צרכו. וכן אסור להדיח בשר במים שהדיח בהם חלבים, מפני שהחלבים נדבקים ביותר על הבשר כמו שאמרנו, וצריך לשפשף הבשר היטב ושמא ישכח ולא ישפשף, וזה מדרך הזהירות המביאה לידי נקיות.
הצונן אינו מפליט ואינו מבליע ולפיכך אינו אוסר בנגיעתו את ההיתר כמו שיתבאר. ומה הוא שאוסר, החום. באי זה חום אמרו יש מי שאומר שאין מפליט ומבליע אלא חום הראוי לבשל ולפיכך חום של כלי ראשון שהוא מבשל הוא שיש כח בידו להפליט ולהבליע, אבל כלי שני שאינו מבשל אינו מפליט ומבליע. וכן עירוי של כלי ראשון אינו מפליט ומבליע, שאין עירוי של כלי ראשון ככלי ראשון. ואין דברים אלו נכונים, שחום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מועט מחום כלי שני ומפליטין ומבליעין כמו שיתבאר, שאין הבליעה והפליטה תלוין בבשול. ולפיכך חוששין לכל חום שעל ידי האש ואפילו אין היד סולדת בו כמו שבארנו.
<h2>דף נח.</h2>
כל דבר שיש לו מתירין אינו בטל לעולם ואפי' נתערב באלף בד"א בשנתערב במינו אבל נתערב בשאינו מינו הרי הוא בטל כשאר האיסורין. ויראה לי שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אלא בשהמתיר עתיד לבא על כל פנים, כביצה שנולדה ביום טוב שנתערבה באחרות שהיא מותרת לערב על כל פנים, וכן אם המתיר בידו לעשותו בלא הפסד, כטבל שנתערב בפירות מעושרין ויש בידו עוד טבלים אחרים שהרי יכול [הוא] להפריש על הטבל שנתערב מן הטבל שלפניו, שעתיד עדיין לתקנו וכן כל כיוצא בזה, אבל במה שאינו בידו ואינו ודאי שיבא המתיר, אינו בדין דבר שיש לו מתירין, לפיכך ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות אף על פי שאיפשר שתטעון עוד התרנגולת ויותרו כלן, או שתחיה התרנגולת שנים עשר חדש, אין זה כדין דבר שיש לו מתירין לפי שאין המתיר ודאי ואינו בידו, ולפיכך בטלה היא כביצה אסורה שנתערבה באחרות, וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף סד:</h2>
ביצה של עוף טמא וכן ביצת טרפה או של נבלה שנשלקה עם התבשיל אינה אוסרת תערובתה כלום בפליטתה, [לפי] שאינה פולטת אלא זיעה בעלמא. בד"א בזמן שהיא בקליפתה אבל אם היתה קלופה הרי היא כשאר האיסורים, וצריכה ששים ואחת אם נתבשלה עם ביצים טהורות וכמו שבארנו. ויש מרבותי שהורה להתיר אפילו קלופות בקלופות, וראוי להחמיר כדברי הראשונים. דברים אלו שאמרנו בביצת עוף טמא ושל טרפה ושל נבלה, אבל ביצה שנמצא בה אפרוח או שנמצא בה קורט דם והיא אסורה, אף היא אוסרת תערובתה כשאר האיסורים בין קלופה בין שאינה קלופה, שאין פליטתה של זו מי ביצים אלא פליטת בשר.
<h2>דף צה.</h2>
איסור קבוע שניכר ונודע מקומו אין הולכין בו אחר הרוב ואפילו רבה היתר על האיסור כל מה שהוא ואפילו אלף. כיצד תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור, דכל קבוע כמחצה על מחצה הוא [חשוב]. בד"א בשלוקח הוא מן הקבוע או שראה אחד [יוצא] ממקום הקביעות ואינו יודע מאיזה מהן לקח, שהספק נולד לו בקבוע. אבל אם נולד לו הספק בפורש מותר, כיצד הרי שמצא [בשר] בשוק אע"פ שכל בשר שנמצא באותה העיר אינו בא אלא מאותן חנויות, אפי' כן מותר לפי שלא נולד [לו] הספק בקבוע אלא בפורש כי הפורש מן הרוב הוא פורש.
<h2>דף צו:</h2>
גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו זורקו ואוכל [את] השאר לפי שאינו אוסר תערובתו בפליטתו שאין בגידין בנותן טעם, עץ הוא, אלא שהתורה אסרתו. בד"א גופו של גיד אבל שומנו וקנוקנות [הרכין] שבו, אוסרים תערובתן עד ששים כשאר האיסורים. [נמחה גופו של גיד, בתוך הקדרה הרי הוא צריך ששים כשאר האיסורין], אע"פ שהוא כעץ התורה אסרתו ולא הקלו לבטל את גופו בפחות מששים, בד"א בשנמחה או שנחתך, אבל בזמן שהוא שלם בריה הוא ובריה אינה בטלה כמו שבארנו.
איסור שנתערב בתוך היתר, אע"פ שלא נמוח ועומד בעינו וזורקו, אוסר את תערובתו בפליטתו אם אין בהיתר ששים כנגד כל חתיכת האיסור, לפי שאין ידוע כמה פלטה עד שנשער בו, ולפיכך מן הספק משערין בכולו. ולא באיסורי תורה בלבד אמרו אלא אפילו באיסורין של דבריהם ככחל וכיוצא בו משערין בכולו, וממנה אתה למד למי שבשל איסור בקדרה ואחר כך בשל בה היתר ביומה, שמשערין בכל הקדרה ולא באומד פליטתה. ויש מי שאומר שלא אמרו אלא באיסור שאינו חוזר להכשרו ככחל וכיוצא בו, וכן בקדרה של חרס שאין החרס יוצא מידי דפיו לעולם, אבל בקדרה של מתכת וכף של עץ וכיוצא בו, אין משערין בכולו אלא אומדין אומד יפה כמה יצא ממנו ומשערין בו, והראשון עיקר. נער כזית חלב בכף חדשה ואחר כך נער בה ביומה קדרה של בשר אין משערין בכל הכף, אלא בכזית חלב שנער בה שהרי נודע האיסור כמה היה. היתה הכף ישנה שנער בה בשר הרבה וביומה נער בה כזית חלב, יש מי שאומר שבזו משערין בכל הכף לפי שהיא בלועה מבשר בחלב והרי כל הבלע חתיכת איסור כחתיכת נבלה ולא נודע שיעור כל מה שבלעה וכל מה שפלטה, ולפיכך משערין בכולה כמו שאמרנו. ויש מרבותי שהורו שאין אומרין בבלע חתיכה עצמה נעשית נבלה ולפיכך בין בחדשה בין בישנה אין משערין אלא במה שבלעה מן האיסור.
חתיכת נבלה או של דג טמא או חתיכת בשר בחלב שנתערבה בחתיכות של היתר, אם חתיכה קטנה היא שאינה ראויה להתכבד [בה] בפני האורחין לכשתתבטל, אינה חשובה ובטלה כמו שיתבאר. וכן אם היא גדולה ביותר שאין דרכן של בני אדם ליתן כיוצא בה בפני האורחים אינה חשובה שעומדת היא לחתוך ובטלה, אבל אם בינונית היא שדרכן של בני אדם להתכבד בכיוצא בה בפני האורחים, אינה בטלה לעולם ואפילו נתערבה באלף שאין דבר חשוב בטל בעמדו בחשיבותו. בד"א לבטל את עצמה, אבל פליטתה בטלה בששים שאין לפליטתה חשיבות. דברים אלו שאמרנו בחתיכה שהיא אסורה מעצמה כנבלה ודג טמא ובהמה טמאה ועוף טמא שאיסורן מצד עצמן, אבל חתיכת היתר שנאסרה מחמת בליעת איסור הרי היא כשאר האיסורין שאינן חשובין, שאין הבלע חשוב שלא להתבטל, חוץ מבשר בחלב לפי שהיא כחתיכת נבלה כמו שבארנו. חזרו ונחתכו החתיכות לאחר שנתערבו עד שאינן חשובות להתכבד בפני האורחים, בטל חשיבותן והרי הן מתבטלות והוא שנחתכו בשוגג וכמו שבארנו.
כל איסור שאינו מפעפע, אע"פ שנפל חם על גבי חם, קולף מקום שנפל שם ומותר, וכן אפילו נפל על גבי חתיכת היתר שבקדרה. בד"א בשנפל על גבי מקום החתיכה [שהוא] חוץ לרוטב, ושלא כסה הקדרה, אבל נפל לתוך הרוטב, או שנער או שכסה את הקדרה, הרוטב עולה ומבלבל ומוליך את האיסור בכל וכמו שבארנו למעלה. וכן הדין לכל הקרומות האסורים שנצלו או שנמלחו עם חתיכות ההיתר כמו שבארנו. איסור מפעפע חם שנפל על היתר צונן גם זה קולף ואוכל את השאר, שהתחתון גובר כמו שבארנו.
יש איסור שהוא מפעפע ויש איסור שאינו מפעפע. מן הדברים שאינן מפעפעין שומנו של גיד וקנוקנות שבו, ולפיכך אין אוסרין את תערובתן אלא כדי קליפה. בד"א על ידי צלי או על ידי מליחה וכמו שבארנו, אבל על ידי בשול הרוטב מוליך את האיסור ופושטו בכל והוא שנער את הקדרה או שכסה אותה שהרוטב מכסה את הכל. כל הכבושין הרי הן כמבושלין. החלב והשומן מפעפעין ולפיכך אפילו על ידי צלי ואפי' על ידי מליחה אוסרים את הכל עד שיהא בהיתר ששים כנגד כל האיסור. ולפיכך גדי שמן שצלאו בחלבו אם אין בכל הגדי ששים כנגד כל החלב שבו, אסור לאכול אפי' מראש אזנו שהחלב מפעפע בכל. בד"א בגדי שמן, אבל בכחוש אף על פי שאין בגדי ששים כנגד החלב, אינו אסור אלא כדי קליפה וקולף ואוכל עד שמגיע לחלב, שהחלב של בהמה כחושה כחוש הוא בטבעו ואינו מפעפע. ויש אומרים שצריך נטילת מקום והראשון נראה לי עיקר. אלא שיש לחוש לדברי המחמירין באיסורין של תורה. כוליא שצלאה בחלבה מותרת לפי שהקרום מפסיק בינה ובין החלב ומונע את הכוליא מלבלוע, ואף על פי שהקרום בעצמו אסור כבר בארנו שהקרומות אינן מפעפעין.
כבר בארנו שאיסור המפעפע אפילו בצלי אוסר את הכל. ואפילו עבר מעל האש ונפל איסור חם על היתר חם אוסר [את] הכל. היה אחד חם ואחד צונן ונפל האחד על חבירו התחתון גובר לעולם כמו שבארנו למעלה, ולפיכך נפל חם לתוך צונן אינו אסור אלא כדי קליפה ואם נפל צונן לתוך חם הכל אסור.
כל איסור מפעפע חם שנפל על גבי היתר חם, אף על פי שיש בהיתר ששים לבטלו, צריך ליטול ממקום שנפל שם האיסור קליפה עבה ביותר, והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום. יש איסור שאינו צריך אלא גרידה שהיא קלה מן הקליפה, כיצד קישות ואבטיח שחתכן בסכין של גוים וכיוצא בהן מן הדברים הלחים, שאי איפשר להדיחם, גורד מקום חתך מחמת שמנינות שעל הסכין שנתקנח על גבי החתך.
<h2>דף צז.</h2>
דברים [אלו] שאמרנו בשאין שם קפילא לטעום את התבשיל, אבל אם יש שם קפילא גוי ונתערב מין בשאינו מינו, טועמו, ואם אמר במסיח לפי תומו שאין ניכר טעם האיסור בתבשיל מותר, בידוע שאין בתערובתו אחד בששים. קפילא זה שאמרנו לא שיהא אומן, אלא אפילו סתם בני אדם, שהטעם שאינו נרגש לסתם בני אדם אינו טעם. היה אומן, יראה שאפילו שאלוהו אם נרגש בו טעם האיסור ויודע שלענין איסור והיתר שואלין אותו, סומכין עליו [לפי] שהאומן אינו משקר כדי שלא יקלקל אומנותו, שיצא עליו שם שאינו בקי באומנותו. ויש מי שאוסר עד שיהא אומן ואומר כמסיח לפי תומו.
<h2>דף צז:</h2>
המלח מחמם ומפליט ומבליע שהמליח הרי הוא כרותח. לפיכך בשר שחוטה שנמלחה עם בשר נבלה אסורה, וכן דג טהור שמלחו עם דג טמא. בד"א בשהיו שניהם מלוחים וכן בשהיה הטמא מליח והטהור תפל, אבל אם היה הטהור מליח והטמא תפל מותר, לפי שאין חום המלח גדול שיפליט החתיכה שלא נמלחה אע"פ שהחתיכה המלוחה נוגעת [בה], אלא החתיכה המלוחה מבליעה [את] החתיכה התפלה מה שהיא פולטת, ואינה מפליטה ציר של עצמה אלא מעט ואותו המעט אין בו כח להבלע בחתיכה המלוחה, מפני שהחתיכה המלוחה פולטת וכל שהיא פולטת הרבה, אינה בולעת אותו המועט. דברים אלו שאמרנו יראה לי דוקא בשהיה הטמא המליח למטה והטהור התפל למעלה, [לפי] שהתחתון גובר ומחמם את העליון ומבליעו. אבל אם היה הטהור התפל למטה והטמא המליח למעלה אינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה, שהטהור שהוא התחתון צונן וגובר ומצנן את העליון ואינו בולע אלא כדי קליפה. ובד"א בשהיה הטמא שמן לפי שהשומן מפעפע ואפילו על ידי צלי ואפי' על ידי מליחה, ונבלע בכל ההיתר ואוסר את כלו אלא אם כן יש בו ששים של היתר כנגד כל האיסור, אבל אם אין הטמא שמן אף על פי שהוא למטה והטהור למעלה, אינו אוסר אלא כדי קליפה לפי שאין בו כח לפעפע לא על ידי מליחה ולא על ידי צליה, שאין המליח כרותח של מבושל אלא כרותח של צלי. ולפיכך כל איסור שאינו מפעפע שנמלח עם ההיתר כגון בשר שנמלח עם שומנו של גיד ועם קנוקנות שבו, וכן שנמלחו עמו הקרומות האסורין קולף ואוכל את השאר, שאין שומנו של גיד וקנוקנות וקרומות מפעפעין בין בצלי בין במליחה, ואינן אוסרין אלא כדי קליפה בלבד. מליח זה שאמרו, בשנמלח הרבה עד שאינו ראוי לאוכלו עם מלחו. אבל כל שנמלח פחות מיכן אינו כרותח אלא כצונן, ואפילו קליפה אינו צריך אלא מדיח [כצונן] בצונן. אי זהו מליח שאינו נאכל מחמת מלחו, כל שנמלח כדרך שאדם מולח לקדרה ויש מגדולי המורים שאמרו שהוא הבשר המלוח הרבה שאדם מולחו להצניעו ולהוליכו לדרך, והראשון עיקר.
[רוב] כל האיסורין שיעורן בששים, וכשמשערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ואפילו העצמות מצטרפין לבטל, ולא עוד אלא אפילו עצמות של חתיכת האיסור מצטרפין [עם ההיתר] לבטל את האיסור, כדרך שקליפי איסור מצטרפין עם אוכלי ההיתר לבטל את האיסור. מוח שבעצמות האיסור אסור ומצטרף עם האיסור, חרסי הקדרה אין מצטרפין עם ההיתר לבטל את האיסור. כזית של איסור שנפל לתוך קדרה שיש בה יותר מששים של היתר ונצטמק ההיתר [עד] שנמצא עכשיו האיסור בפחות מששים, אסור, אף על פי שמתחלתו לא היה בו כח לאסור עכשיו שנתמעט [ההיתר] חוזר ואוסר, לא תהא קדרה זו חמורה מקדרה אחרת אילו נפל כזית זה לתוך קדרה אחרת שאין בה ששים אוסר, אף עכשיו אוסר בקדרה זו. יש מי שהורה שאומדין באומד יפה כמה בלוע מן ההיתר בתוך דפני הקדרה ורואין אותו כאילו הוא בעין בקדרה ומצטרף לבטל את האיסור. ויראה לי דוקא מין במינו שבטל ברוב דבר תורה ושיעור ששים בזה מדברי סופרים ולפיכך הולכין בהן להקל, אבל מין בשאינו מינו דכזית בכדי אכילת פרס דבר תורה ואפילו טעמו כעיקרו, אין הולכין בו להקל, ואין משערין אלא מה שבא לפנינו בתוך הקדרה, היתר שבא בעין כנגד האיסור.
כבר בארנו [בבית] איסורי מאכלות, שהכחל אסור לבשלו בקדרה עם הבשר עד שקורעו שתי וערב וטחו בכותל. עבר ובשלו משערין אותו בחמשים ותשעה והוא, ולא הקלו בו מפני שאיסורו מדבריהם, שאיסורי סופרים גם הם צריכים ששים, אלא שהכחל בעצמו ראוי לחשבו ממנין הששים מפני שהוא בעצמו בשר הוא. בד"א בשנתבשל עם הבשר אבל אם נתבשל ביורה של חלב צריך ששים והוא, שאין החלב שבו ניכר ונודע עד שנקל ונשער אותו לבטל את הבשר. נתבשל בקדרה עם הבשר אע"פ שיש בקדרה ששים לבטלו אין אומרים שנפלט כל חלבו ונכשר, אלא אם חזר ונפל לקדרה אחרת, אוסר כבראשונה. ויראה לי שאם נפל [פעם] ראשונה בפחות מחמשים ותשעה, הכחל עצמו חוזר כחתיכת נבלה [כדרך] שבארנו בבשר בחלב, ולפיכך אם נפל לקדרה אחרת צריך ששים והוא.
ביצה של עוף טמא או ביצת טרפה, שנטרפה בקערה עם ביצים אחרות, אם יש ששים ואחת והיא מותרות ואם לאו אסורות. מפני מה הוסיפו כאן אחת, מפני שהביצים יש מהן גדולות ויש מהם קטנות ולפיכך הוסיפו אחת להשוות מדתן כדי שלא נצטרך לשער כל אחת ואחת. ולפיכך ביצה שנתערבה בתבשיל בטלה בששים כשאר האיסורין.
חתיכה שיש בה שומנו של גיד שנתבשלה בקדרה עם חתיכות של היתר, ויש בהיתר ששים לבטל את האיסור, אם נטל מן ההיתר בעוד שחתיכת האיסור חמה בתוך הקדרה, הרי היא חוזרת ואוסרת שהרי אם נפלה לקדרה אחרת אוסרת, לפיכך צריך ליזהר שלא ליטול מן הרוטב וחתיכות ההיתר עד שיצטנן הכל. וכן לא יטול גם אותה חתיכה לעצמה בעודה חמה, לפי שהאיסור שבה חוזר ואוסר אותה, מה תקנתו יניח עד שיצטנן ונוטל.
ביצה של עוף טמא וכן ביצת טרפה או של נבלה שנשלקה עם התבשיל אינה אוסרת תערובתה כלום בפליטתה, [לפי] שאינה פולטת אלא זיעה בעלמא. בד"א בזמן שהיא בקליפתה אבל אם היתה קלופה הרי היא כשאר האיסורים, וצריכה ששים ואחת אם נתבשלה עם ביצים טהורות וכמו שבארנו. ויש מרבותי שהורה להתיר אפילו קלופות בקלופות, וראוי להחמיר כדברי הראשונים. דברים אלו שאמרנו בביצת עוף טמא ושל טרפה ושל נבלה, אבל ביצה שנמצא בה אפרוח או שנמצא בה קורט דם והיא אסורה, אף היא אוסרת תערובתה כשאר האיסורים בין קלופה בין שאינה קלופה, שאין פליטתה של זו מי ביצים אלא פליטת בשר.
<h2>דף צח.</h2>
כבר בארנו שהאיסור שנתערב בתוך היתר [לעולם] מין במינו בטל ברוב דבר תורה, ומין בשאינו מינו בטל לעולם בששים. חכמים החמירו במקצתן ולא נתנו שיעור אחד לכלם ואף באסורים של דבריהם כמו שיתבאר. וכן אין הכשר האיסורין בענין אחד אלא כל אחד ואחד לפי מה שהוא הענין. כיצד יש איסור שאוסר תערובתו בכל מה שהוא ההיתר, ויש מי שאוסר אפי' בריחו ויש מי שאוסר תערובתו עד שירבה עליו ההיתר תשע מאות וששים חלקים כנגד האיסור, ויש מי שאוסר במאה כתרומה שנתערבה במינה ויש במאתים כערלה וכלאי הכרם, אלא שאין לנו עסק כאן בתרומה וערלה וכלאי הכרם. ויש מי שאוסר עד שיהא שם ששים ואחד היתר כנגד איסור, ויש שאוסר עד ששים ואלו הן רוב כל האיסורים שבתורה ושל דבריהם, ויש שבטל בחמשים ותשעה ויש שבטל ברוב, ויש [שאין] אוסר בפליטתו לעולם אלא בזמן שמכירו זורקו ואוכל את השאר, ודברים אלו יתבארו בשער זה.
כל שאר האיסורין בטלין בששים בין איסורי תורה בין איסורין של דבריהם לפי שכך שערו חכמים שאין טעם נרגש, ביתר מכאן, ואפילו יש כאן אומן יודע להרגיש בטעמים אין צריך להטעימו אלא כל שנתערב בששים אנו אומרים שאין טעם [האיסור] נרגש בו. טעמו והרגיש בו טעם האיסור, אע"פ שנתערב בששים או ביתר מכאן אסור שאין הטעם בטל. נתערב בפחות מששים ונמחה גופו של איסור בתוך ההיתר אע"פ שטעמו גוי אומן ולא הרגיש בו טעם האיסור, אין סומכין עליו להתיר בפחות מששים. בד"א לבטל ממשו של איסור אבל בזמן שמכיר את האיסור וזורקו ולא נשאר שם אלא פליטתו, אע"פ שאין שם ששים כנגד כל האיסור וטעמו גוי אומן ולא הרגיש בו טעם האיסור, סומכין עליו בידוע שיש [שם] ששים כנגד מה שפלט, ולא אמרו שמשערין בכולו, אלא בשאין שם אומן לטעמו. וכבר ביארנו שאפילו סתם גוי שאינו אומן בקי בטעמים, אם אומר כמסיח לפי תומו נאמן, אלא שהאומן הבקי נאמן לעולם, חזקה שאינו מכזב כדי שלא יקלקל אומנותו. ויש מחמירין לומר שאין סומכין אלא על האומן הבקי ומסיח לפי תומו.
איסור שנתערב בהיתר דבר תורה מין במינו בטל ברוב אלא שחכמים הצריכו שיעורים אחרים לפי מה שהוא האיסור כמו שיתבאר. ומין בשאינו מינו אם יש כזית מן האיסור בכדי אכילת פרס אסור ולוקין עליו, וזהו שקראוהו חכמים [בכל מקום] טעמו וממשו. פחות מיכן אסור דבר תורה עד שיתבטל במיעוטו בששים, אלא שאין לוקין עליו [ככל חצי שיעור שהוא אסור דבר תורה אלא שאין לוקין עליו] וזהו שקראוהו טעמו ולא ממשו. לפיכך אם נתערב לפנינו איסור לתוך היתר ולא עמדנו על שיעורו, [אם הוא מאיסורי תורה] ונפל לתוך היתר שאינו מינו, הרי הכל אסור מספק, דכל ספק בשל אסורי תורה אסור דבר תורה כודאי, עד שנדע שיש בהיתר בברור ששים כנגד האיסור, או שטעמו גוי אומן ואומר שאין בו טעם אותו דבר איסור וכמו שבארנו למעלה. נפל לתוך מינו, כל שנתבאר שרבה היתר על האיסור ספקו מותר לפי ששיעור ששים במין במינו מדבריהם, וכל ספק שבדבריהם להקל. אבל אם לא נתבאר שרבה ההיתר על האיסור הרי זה ספק בשל תורה וכל ספק בשל תורה אסור, [ויראה לי שאסור מדאורייתא]. ויראה לי שאם נפל לתוך מינו [ושאינו מינו] רואין את שאינו מינו כאילו אינו, ושהוא מינו רבה עליו ומבטלו, כדרך שאמרו רואין את מינו כמי שאינו להקל. כמה שיעור אכילת פרס, יש מי שאומר שהוא ארבעה ביצים ויש מי שאומר שהוא שלשה ביצים ולזה דעתי נוטה.
דברים אלו שאמרנו בשאין ההיתר והאיסור בפנינו, אבל בשהם בפנינו ולא עמדנו על שיעור פליטתו הולכין בו להחמיר אפילו בשל דבריהם, שכל שאסרו כשל תורה אסרו. ולפיכך כחל שנפל לתוך קדרה של בשר אף על פי שהחלב הכחל מדברי סופרים, ולא עמדנו על שיעור החלב שנפלט ממנו, משערין בכל הכחל וכמו שיתבאר עוד [לפנינו].
<h2>דף צט:</h2>
חתיכת נבלה שאינה ראויה להתכבד בה בפני האורחים, שנתערבה באחרות, וכן כל שאר האיסורים שנתערב יבש ביבש בטלין אפי' אחד בתוך שנים, ואפי' איסור של דבריהם אין כאן. והקלו בדבר זה לפי שכל אחד [ואחד] עומד בפני עצמו [ואוכל כל אחד בפני עצמו], וכיון שנתבטל ברוב דבר תורה ואין כאן איסור של תורה, כשאוכל האחד אני אומר זהו של היתר, וכן בכל [אחד ואחד] ואפי' באחרון אני אומר מה שנאכל ראשון הוא היה של איסור, וכבר הלך לו וזה של היתר הוא, מה שאין כן בדברים הנבללין, ולפיכך אינו אוכלן כאחד ואין מבשלים [אותן] כאחד. עבר ובשלן כאחד כל אחד ואחד אסור בפני עצמו כמו שאמרנו והרוטב בנותן טעם. ויראה לי שאין דברים אלו אמורים אלא באיסורי נותני טעם, דכיון דאין איסורו אלא מחמת טעמו ואיפשר לומר בכל אחד איני טועם עתה טעמו של איסור כמו שאמרנו שהקלו בו. אבל בכל האיסורין שהחמירו בהן לאסור אותם למעלה מכדי נתינת טעם רצוני לומר למעלה מששים, אין הפרש בין יבש לבלול, שהרי לא מחמת טעמם בלבד אסרום אלא חומר הוא שהחמירו [באיסורן, ועד שיתערבו בשיעור שהחמירו] ונתנו להם אינן בטלים. למה הדבר דומה לתרומה שנתערבה בחולין שאפילו יבש ביבש אינה עולה בפחות ממאה. ולפיכך ככר חמץ שנתערב בפסח עם ככרות של מצה אינו בטל לעולם, ואפילו ככר קטן שאינו חשוב, כככרות של נחתום ואפילו פחות מיכן.
<h2>דף ק.</h2>
בריה אסורה שנתערבה בתוך ההיתר אוסר כל תערובתו עד שירבה ההיתר עליו תשע מאות וששים חלקים, לפי שאין בריה בטלה בפחות מיכן. בד"א בזמן שהיא שלמה אבל נחתך [ממנה] אבר [או] שנתרסקה עד שנאבדה צורתה אין זה בריה ובטלה חשיבותה, והרי היא כשאר האיסורים, ואפי' נחתך ממנה אבר לאחר שנתערבה. בד"א בשנחתך בשוגג, אבל במזיד הרי הוא אוסר כמות שהיה. באיזו בריה אמרו, בברית נשמה כנמלה וגיד הנשה וכיוצא בהן, אבל שאר בריות כגון חטה של כלאי הכרם וכיוצא בה אינה קרויה בריה שלא להתבטל, כשאר האיסורים. וכן לא אמרו אלא לבטל [את] גופה, אבל בזמן שמכירה זורקה והרוטב בנותן טעם, שאין לפליטתה חשיבות ולא דין בריה. טבל ויין נסך אוסרין תערובתן במינן בכל מה שהן אלא שאין לנו עסק בהן כאן.
בהמה או עוף חיים שהם ספק טרפה שנתערבו באחרים אפילו באלף אינם בטלים, שבעלי חיים [חשובין הן] ואינם בטלים לעולם. נתפזרו כלן מותרין שאני אומר כל שהוא פורש מן הרוב הוא פורש. בד"א בשנתפזרו מעצמן אבל הנידן [הוא] ונתפזרו אסורים גזרה שמא יקח ממקום קבוצם. וכן אסור לקבצם במקום צר כדי שינודו ויתפזרו, שכל שהוא גורם [בידים] נדנודם יש לגזור שמא יקח ממקום קביעותם. פרשו מקצתם למקום אחד והרוב למקום אחר, המועטין מותרים והמרובין אסורין, שאני אומר איסור לתוך הרוב נשאר. נאבד אחד מהם או שטבע אחד מהם בים, השאר מותרין שאני אומר אותו שנאבד ושטבע הוא אותו של איסור, והוא שנאבד מעצמו ולא שאבדו הוא בידים. נשחטו כלן, אם בשוגג כלן מותרין שכבר בטל חשיבותן, ואין קונסין שוגג מחשש מזיד אבל אם שחטן במזיד כלן אסורין.
<h2>דף קד:</h2>
כל האיסורים של דבריהם הקלים שאין להם עיקר בתורה כחלת חוצה לארץ וכתבשיל [של] גוים וכגבינה של גוים, יש מגדולי המורים שאמרו שאינן צריכין ששים אלא אפילו נתערבה גבינה של גוים בתוך גבינה כשרה בין ביבש בין בבלול אפילו חד בתרי, מותר. ויש מחמירין גם באיסורים אלו, להצריכם ששים כשאר האיסורים של דבריהם, וכן ראוי להורות בכלן חוץ מחלת חוצה לארץ בלבד.
<h2>דף קז:</h2>
ויש דבר שאינו צריך כי אם הדחה, כיצד לפתות שחתכן בסכין של גוים וכן כל כיוצא בזה מן הדברים שאינן חריפים ולא מושכים בטבעם. וכן בשר מבושל שנגע בגבינה, מדיח מקום חתך ודיו, ואם לא הדיח אסור. ולפיכך צריך ליזהר שלא יהא צורר בשר עם הגבינה בזמן שהם נוגעין זה בזה, שמא ישכח מלהדיח ונמצא אוכל את האיסור. בד"א בבשר מבושל, אבל בשר חי מותר, שאין דרכן של בני אדם לאוכלו חי ובלא הדחה ולפיכך אין חוששין שמא ישכח. ולפיכך מותר לשים דגים או בשר חי שלא הודחו, בקדרה של גוים או בכלי שנשתמש בו באיסור, חזקה לא יאכל עד שידיח. וכן מותר להשתמש באיסור צונן בכלי שדרכו להדיחו בשעה שהוא משתמש בו, ואין חוששין שמא יפשע וישתמש [בו] עד שלא ידיח. וכן כל איסור צונן שנפל בהיתר צונן, מדיח ודיו.
<h2>דף קח.</h2>
טיפת חלב שנפלה על [גבי] חתיכה של בשר, אם יש באותה טיפה ליתן טעם באותה חתיכה חזרה כל אותה חתיכה כחתיכת נבלה, שאפילו היה באיפשר לסחוט החלב שבה ולהוציאו כולו אפילו כן אסור, לפי שאין כאן איסור מעורב לתוך היתר אלא כל אחד ואחד היתר בפני עצמו ותערובתן אוסרתן, וחזר הכל כגוף אחד של איסור והרי זה כבשר בחלב וחלב בבשר. ולפיכך בין שחזר ונפל לתוך יורה של חלב בין שנפל לתוך קדרה של בשר אסור עד שיהא בו ששים כנגד כל החתיכה, מה שאין כן בשאר האיסורין שאם נפל איסור על גבי חתיכה של היתר ואסרה [וחזרה] ונפלה אותה חתיכה לתוך קדרה אחרת, אינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה שלא אמרו חתיכה עצמה [נעשית] נבלה אלא בבשר בחלב בלבד. בד"א בשלא נער ולא כסה מתחלה, ולפיכך קבלה החתיכה טעם החלב, ונאסרה ונעשית כחתיכת נבלה. אבל נער [את] הקדרה יפה מיד כשנפלה טיפת החלב עליה קודם שתספיק ליתן טעם בחתיכה, או שכסה את הקדרה, אין משערין טיפת החלב כנגד אותה חתיכה לבד אלא כנגד כל מה שבקדרה שעל ידי שנער או שכסה, הרוטב פושט החלב בכל ולפיכך הכל מצטרף לבטלו, ואין חוששין שמא לא נער יפה [יפה] ולא כסה יפה יפה.
דברים אלו שאמרנו שאין חתיכה שנאסרה מחמת בליעת שאר האיסורין נעשית נבלה ואינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה, מכל מקום אם נפלה לבסוף לקדרה אחרת שיש בה ששים כדי לבטל האיסור הבלוע שבה, אין החתיכה בעצמה חוזרת להיתירה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט לגמרי ממנה ואינו נבלל בתוך ההיתר שבקדרה, מה שאין כן בדבר הנבלל והנמוח שאילו נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר ואסרו מחמת מיעוטו, וחזר ונתרבה הרוטב של היתר עד שיהא בו בין כולו ששים לבטל את הדם, הכל מותר לפי שהכל נבלל ונתערב האיסור בתוך כל ההיתר.
הפרש [אחר] יש בין בשר בחלב לשאר האיסורין שנתנו טעם בחתיכה של היתר, שהבשר שנאסר מחמת החלב שנתן בו טעם אין רואין אותו כחלב שאסרו, אלא הכל כבשר בחלב וחלב בבשר כמו שבארנו, אבל בשאר האיסורין רואין אותו כדבר שאסרו. ולפיכך מלח שנאסר מחמת דם או [מחמת] ציר של נבלה ונפל לקדרה ויש בקדרה ששים כנגד ממשו של מלח, אע"פ שטעם המלח נטעם ונרגש בקדרה וטעם אינו בטל, אפילו כן מותר לפי שאין רואין את המלח כמלח אסור מחמת עצמו וכמלח של ע"ז, אלא כדם או כציר [הנבלה] שאסרוהו.
<h2>דף קח:</h2>
חתיכה שנאסרה מחמת שקבלה טעם ממקום אחר אינה אוסרת חברותיה אע"פ שנוגעת בהן בששתיהן חמות, ואפילו נצלו שתיהן כאחד ונוגעות זו בזו בשעה שהן על גבי האש, שהדבר הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה אלא על ידי רוטב. שאם [אין] אתה אומר כן אין לך איסור קליפה שהקליפה אוסרת קליפה הסמוכה לה וכן לעולם. ואפילו היתה חתיכת ההיתר שמנה ושומן שבה מפעפע, לפי שאין השומן של היתר מוליך עמו את האיסור אלא במקום שהאיסור יכול להלך בטבעו. בד"א בשבלעה איסור שאינו מפעפע, אבל אם בלעה מן הדברים המפעפעין בטבען יראה לי שאוסרת חברותיה, בין בצלי בין בשנוגעות זו בזו חם בחם, שהאיסור בעצמו הבלוע מפעפע ויוצא אפילו מחתיכה לחתיכה. דברים אלו שאמרנו אפילו בבשר בחלב, שהחלב אינו מפעפע ואע"פ שעשאוה כחתיכת נבלה כמו שבארנו, לא עשאוה כנבלה עצמה לדבר זה.
<h2>דף קיא:</h2>
הצונן אינו מפליט ואינו מבליע ולפיכך אינו אוסר בנגיעתו את ההיתר כמו שיתבאר. ומה הוא שאוסר, החום. באי זה חום אמרו יש מי שאומר שאין מפליט ומבליע אלא חום הראוי לבשל ולפיכך חום של כלי ראשון שהוא מבשל הוא שיש כח בידו להפליט ולהבליע, אבל כלי שני שאינו מבשל אינו מפליט ומבליע. וכן עירוי של כלי ראשון אינו מפליט ומבליע, שאין עירוי של כלי ראשון ככלי ראשון. ואין דברים אלו נכונים, שחום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מועט מחום כלי שני ומפליטין ומבליעין כמו שיתבאר, שאין הבליעה והפליטה תלוין בבשול. ולפיכך חוששין לכל חום שעל ידי האש ואפילו אין היד סולדת בו כמו שבארנו.
[כבר ביארנו] שהדברים החריפין מבליעין ולפיכך צנון שחתכו בסכין שחתכו בו בשר אסור לאכלו בכותח, שהצנון חריף ובולע מן השמנינות שנקרש על הסכין. בד"א בשלא טעמו קודם שיאכלנו עם הכותח אבל אם טעמו היטב ולא הרגיש בו טעם בשר מותר לאוכלו עם הכותח, לאחר שידיח היטב מקום החתך, דכיון שאין טעם בשר נרגש בו בידוע שלא בלע ממנו כלום. חתך בו קישואים [או] אבטיחין גורד במקום חתך ואוכל, בידוע שלא בלעו שאינן חריפין וכן אין בטבעם למשוך. גרידה זו במקום הדחה עומדת אלא שאי איפשר להדיחם לפי שהם רכים ואם ידיחם כל שכן שיבלע בהם השמנינות הדבוק על פניהם. ואם חתך בו לפתות מדיח מקום החתך היטב ומותר לאוכלן בכותח. חתך בו סילקא אסור [כצנון] אע"פ שאינה חריפה כצנון, כח משיכה יש לה בטבעה. ואם ערב בחתיכה לפתות אינה צריכה רק הדחה כלפתות, לפי שהלפתות מתוקים הרבה ומונעים במתיקותם כח המשיכה מן הסילקא ולפיכך מדיח ודיו. איסור זה של צנון וסילקא, יש מי שאומר שהוא עד כדי קליפה עבה שהיא נקראת בכל מקום נטילת מקום והשאר מותר. ויראה לי שהכל אסור [כי] הרבה הם בולעים, שכן אסרו קורט של חלתית מפני שמחתכין אותו בסכין של גוים ולא התירוהו בנטילת מקום.
<h2>דף קיב.</h2>
יש דברים חריפין שמבליעין בחריפותן כמו שיתבאר. עוף מלוח שנפל לתוך כד של חלב או אפילו לתוך כד של כותח שנותנין לתוכו מלח, אם נאכל הוא עם מלחו הרי הוא כצונן שנפל לתוך צונן, שהכותח מלח מועט יש בו ונאכל הוא עם מלחו ולפיכך מדיחו ודיו. ואם היה מלוח הרבה עד שאינו נאכל מחמת מלחו, או שהוא צלי חם, צריך קליפה כחם שנפל לתוך צונן. וכן אם היה צונן ומתובל בתבלין. ואם היה צלי חם ויש בו נקעים או שהיה מתובל ויש בו נקעים, בולע הוא דרך הנקעים הרבה וכולו אסור. אסור להניח כד של מלח על גבי כד של כותח לפי שהמלח שואב את הכותח ושמא יאכל אותו עם הבשר, אבל מניחו על גבי חבית של חומץ של גוים ואינו חושש. דגים שעלו בקערה מותרין לאכלן בכותח וכבר נתבאר בבית השלישי בשער הרביעי [בשער] בשר בחלב. הדם היוצא בשעת שחיטה ובגמר שחיטה חם קצת ומבליע, וכבר נתבאר בבית ראשון בשער במה שוחט, דיני השוחט בסכין של גוים והשוחט בסכין ששחט בה טרפה. הבשר והחלבים חמים קצת סמוך לשחיטת הבהמה ולפיכך לא יתן אדם הכסלים על הבשר בעוד שהחלב עליהן שהחלבים זבים ובולע הבשר. ואם עבר ונתן קולף קצת מן הבשר וכבר נתבאר בבית השלישי בשער השלישי בנקור הבשר.
